גזר דין בתיק ת"פ 38608-12-11

1.                  הנאשם הודה והורשע על פי הודייתו בכתב אישום המייחס לו 34 עבירות בהתאם לסעיף 117(ב)(1) + 117(ב2)(2) ו - (3) לחוק מס ערך מוסף.

2.                  בהתאם לנטען בכתב האישום הנאשם היה עצמאי בתחום הנגרות והשיפוצים.

בחקירה שנערכה על ידי רשויות מע"מ נמצא כי בתקופה 2/2004 - 12/2009 הנאשם דיווח על עיסקאות בסכום של 4,835,357 ש"ח בעוד שבפועל היקף עיסקאותיו בתקופה האמורה עמד על הסך של 7,507,073 ש"ח.

המס בגין הפרש העיסקאות הינו בסך של 772,490 ש"ח.

הנאשם שילם עד היום כ - 320,000 ש"ח מסכום החוב.

הנאשם, בן 50, ללא עבר פלילי, הודה מייד בביצוע העבירות. לטענתו, סגר את עיסקו ועובד כשכיר. הוא גרוש עם שני ילדים וחי אצל אימו.

3.                  לכאורה, ועל פני הדברים, המדובר במקרה פשוט וחמור. הנאשם, לאורך שנים דיווח לשלטונות מע"מ דיווחי חסר, ועליו לתת את הדין לחומרה בגין כך. בית המשפט העליון עמד רבות על חומרת עבירות המס, עת אמר:

" בית ^-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקתו של בית ^-משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה"

(רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מ"י, פ"ד נ"ח (4) 381, 384).

4.                  בית המשפט העליון חזר והדגיש גם פעם אחר פעם, כי בעבירות מס גובר משקלו של האינטרס ההרתעתי על משקלן של הנסיבות האישיות (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מ"י, רע"פ 8230/09 נוימן נ' מ"י, רע"פ 9635/09 סכאפי נ' מ"י, רע"פ 5823/09 באשיתי נ' מ"י), והדברים צריכים לקבל יתר ביטוי לחומרה בעבירות מע"מ ובעבירות אי העברת כספי ניכויים שאינם כספים שבבעלות העוסק, והוא רק מהווה צינור להעברתם לרשויות המס. במקרים אלה ההתייחסות אל אי העברת התשלומים הינה התייחסות מחמירה ביותר, כאל גניבה בידי מורשה (ע"פ (חי') 332/95 אייזנקוט נ' מ"י, ע"פ (י-ם) 9902/05 מדינת ישראל נ' עץ בן אבו בע"מ, פ"מ תשס"ד(2) 385, 393).

עיון בפסיקה מגלה כי בהתאם לעיקרון ההלימה, מתחם הענישה בגין עבירה בודדת מסוג זה הינו בין 3-12 חודשי מאסר, והשווה: ת.פ. 46849-12-10 מ"י נ' כהן, ת.פ (נת') 1295/04 מ"י נ' א.ע.ר בע"מ, ת.פ. (ת"א) 6237/08 מ"י נ' אמונה חן ציון, רע"פ 5718/05 דני אוליבר נ' מ"י, רע"פ 6194/04 אלגזי נ' מ"י)

" כאשר עסקינן בעברייני מס, אשר תקוותם היא להפיק רווח כספי, חשוב להטיל לצד הקנס, גם עונש של מאסר בפועל למען יידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר"

(רע"פ 3137/04 שלום חג'ג' נ' מ"י).

5.                  אם אלה בלבד היו פני הדברים, הרי בשים לב לחומרת העבירות, משכן, היקפן, והעובדה שהמחדלים לא הוסרו, ובשים לב לעובדה כי אין המדובר באירוע אחד אלא במספר רב של אירועים לא היה כל מנוס אלא להטיל על הנאשם תקופת מאסר ארוכה לריצוי בפועל.  

6.                  ואולם, מסתבר כי במקרה זה התמונה מורכבת יותר, ואינה כה פשטנית.

מטיעוני הצדדים עלתה בפני התמונה שתפורט להלן.

לקוחתו היחידה של הנאשם היתה קופת חולים לאומית. הנאשם מאשר כי בשנת 2004 הגיש לשלטונות מע"מ דיווחי חסר, ואולם, הדו"חות על ההכנסה שהגיש בסוף שנת המס היו מלאים ונכונים. נוכח אי ההתאמה בין המחזורים, הוזמן הנאשם למשרדי מע"מ, הודה כי קיים פער, הגיש דו"ח מתקן, ונכרת עימו הסכם פריסה על יתרת המע"מ בגין הפרשי המחזור.

כך היו פני הדברים גם בשנים 2005-2007. הנאשם דיווח דיווחי חסר למע"מ, הוזמן בסוף שנת המס לשלטונות המס, הגיש דו"ח מתקן, והחוב נפרס לתשלומים אותם שילם באופן שוטף.

דא עקא, בשנת 2008 נפל דבר. קופ"ח לאומית הפסיקה להעסיק את הנאשם, הכנסותיו נפלו בצורה חדה, והוא הפסיק לפרוע את ההסדרים. רק אז, לראשונה, נחקר הנאשם בפן הפלילי, ובעקבות החקירה - הוגש נגדו כתב האישום דנא.